פסק-דין בתיק ת"ק 14813-12-10

לפני תביעה כספית ע"ס של 7,565 ש"ח, להשבת דמי תיווך ששולמו לנתבע.

1.         התובעת הינה הבעלים של דירת מגורים הנמצאת בשד' ירושלים בקרית ים. התובעת היתה מעוניינת למכור את דירתה ולצורך זה פנתה למשרדים שונים של מתווכים.

2.         ביום 1.12.11 הגיע הנתבע, מתווך במקצועו, אל דירתה של התובע בלווית אחד בשם יגאל בן עמי (להלן " בן עמי"), אשר היה מעוניין לרכוש את הדירה. עפ"י טענת התובעת, הנתבע הציג את עצמו כמתווך העובד במשרד תיווך 'רימקס' והציג את בן עמי כמשקיע מת"א.

3.         לאחר שבן עמי הביע רצון לרכוש את הדירה, נחתם בין הצדדים (המוכרת והקונה) הסכם מכר, לפיו נמכרה הדירה בסכום של 40,000 $ (סכום שהיה שווה סך של 148,000 ש"ח).

4.         בגין תיווכו של הנתבע בעסקה, שילמה התובעת לפי דרישתו של אחרון זה סך של 5,825 ש"ח. אין חולק כי בין השניים לא נחתם הסכם תיווך.

5.         כמה ימים לאחר החתימה על הסכם המכר, ביקשה התובעת לבטלו, בטענה כי היא רומתה ע"י הרוכש אשר רכש את הדירה בסכום הנופל באופן משמעותי משוויה בשוק. ההסכם בוטל בין הצדדים בהסכמה ולאחר שערכו הסכם חדש, במסגרתו התחייבה התובעת להחזיר לבן עמי את המקדמה ששולמה, דמי התיווך ששולמו על ידו למתווך  והחזר הוצאות.

6.         בתביעה דנא, מבקשת התובעת להשיב את דמי התיווך ששולמו לנתבע וזאת מהנימוקים דלהלן : 

א. הנתבע התחזה לסוכן של רימקס, ומסיבה זו היא הסכימה לדבר איתו, כאשר בדיעבד התברר כי הוא לא עובד בחברת רימקס.

ב. בתור מתווך, הוא לא האיר את עיניה כי הסכום בו נמכרה הדירה נמוך מאוד ולא ריאלי. לצורך הוכחת טענה זו מצרפת התובעת לתביעתה חו"ד של שמאי אשר מעריך את הדירה במחיר של 187,000 ש"ח.

            ג. הנתבע קיבל דמי תיווך חרף העובדה כי לא היה ביניהם הסכם בכתב.

ג. הנתבע אינו זכאי לקבלת דמי תיווך, שכן כל עסקת המכר יסודה במרמה וניצול תמימותה של התובעת אשר לא ידעה את המצב בשוק.

7.         בכתב ההגנה, הכחיש הנתבע את כל טענותיה של התובעת.

הנתבע טען כי הוא עבד בשירות התיווך רימקס עד סוף חודש 11.09 וכי הוא לא הציג כל נתון שקרי בפני התובע. מכל מקום, הוא טען כי הוא פעל בנאמנות כמתווך והביא לקשירת הקשר בין התובעת, שמכרה את דירתה מרצון, לבין בן עמי אשר רכשה ברצון.

8.         הנתבע טען כי אין באי חתימת הסכם תיווך בינו לבין התובעת, כמו גם בביטול הסכם המכר בין התובעת לבין בן עמי, כדי להצדיק את השבת דמי התיווך ששולמו לו.

9.         הנתבע טען כי דירתה של התובעת אינה אטרקטיבית למכירה וכי הוא תרם למו"מ בין הצדדים והביא למכירת הדירה במחיר שהוסכם בין התובעת לבן עמי. הוא טען כי העסקה נערכה בחודש 12.09 ואילו הערכת השמאי שצורפה לתביעה הינה מחודש 12.10, כאשר במהלך שנת 2010 חלה עלייה במחירי הדירות בכל הארץ ומכאן שהמחיר בחוה"ד אינו משקף את שוויה של הדירה בזמנים הרלוונטיים לעריכת הסכם המכר.

10.        הנתבע טען כי התובעת ששה למצוא קונה לדירתה, המצויה בקומה רביעית בבניין הנמצא ליד כביש ראשי במקום שאינו אטרקטיבי. היא הסכימה לכל פרטי העסקה וחתמה במשרד עורך דין ללא כפייה כשמחיר העסקה היה מחיר ריאלי לאותה תקופה.

11.        בדיון שמעתי את עדותם של התובעת ושל הנתבע והוצג לעיוני פס"ד שניתן בבימ"ש לתביעות קטנות (ע"י כב' השופטת נבון) בתביעה שהגיש בן עמי נגד התובעת דכאן, בגין הפרת הסכם המכר.

12.        לאחר שעיינתי במסמכים שהוצגו לעיוני ולאחר ששמעתי את הצדדים והתרשמתי מהם באופן בלתי אמצעי, נחה דעתי לדחות את התביעה.

            אקדים ואציין כי מפסה"ד שניתן ע"י כב' השופטת נבון, בכל הקשור למערכת היחסים שבין התובעת לבין בן עמי, עולה כי טענתה של התובעת בדבר מרמה מצידו של בן עמי נדחתה ע"י ביהמ"ש, תוך שנקבע :